העורב הלבן

אני לא קפיטליסט שזכה להארה והפך לפתע למרקסיסט. אני לא סוכן מרקסיסטי מושתל שנשלח למבצר האויב וחוזר עכשיו לדווח על ממצאיו. אני, כמו רוב האנשים, שכיר, בן לשכירים, בעל נטיות סוציאל-דמוקרטיות, יליד שכונה דרום תל-אביבית שנקלע במקרה לסביבה שכזו והצליח בה. [בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום].

הדברים בעולם הם לא שחור ולבן. חברות קפיטליסטיות אינן האויב הרע. חברות כמו INC.COM  הן פאר היצירה הארגונית! הן בנויות להשגת המטרות שלהן. נכון, זה מתחיל מהמטרה של עשיית כסף! אבל מטרה זו מתורגמת לאסטרטגיה עסקית, לאסטרטגיה אופרטיבית, לתוכניות עבודה, ליעדים מסחריים. בשיטה זו החברה מגדירה את המוצרים שלה, יודעת מי הלקוחות שלה, ועושה את כל מה שצריך בצורה הכי יעילה להשגת המטרות האלו. [אין ביורוקרטיה, אין ועדי עובדים, אין תקנים, אין חובה להוציא מכרזים – פשוט עושים מה שצריך! ולמען הגמישות התפעולית, לכל נוהל באירגון, לכל כלל,  יש את הדרך לאשר את היוצא מן הכלל]. החברה יעילה, גמישה, מכוונות להשגת היעדים שלה. על כן, בצורה הכי טובה שיש החברה מפתחת את המוצר הכי נכון, ומטפלת בלקוח בצורה הכי טובה, ואם צריך גם תורמת תרומה לקהילה כי זה מה שנדרש ממנה, וגם דואגת יפה לעובדיה.

כדי להשיג זאת היא מגייסת עובדים מצויינים ונותנת לעובדים תנאים מצויינים, משכורות גבוהות, ארוחת בקר, צהריים וערב, חדר כושר, מכונית, נופש במלון פאר באילת. תוכניתן צעיר המתקבל לעבודה מקבל משכורת שאמא שלו, אם היא מורה בבית ספר, לא תקבל גם כשהיא תצא לפנסיה! אז מה? נבוא אליו בטענות שהוא הולך לעבוד בחברה כזו ולא נהיה מורה? אני לא בא מעמדה מתנצלת. הייתי עושה כנראה שוב את אותה קריירה, אפילו שאין לי ספק שלהיות מורה זה מקצוע הרבה יותר ערכי מאשר עבודה בחברה כמו INC.COM  שמייצרת רק חשבונות טלפון.

שידרה ניהולית מפעילה ברמה הגבוהה ביותר את כל המנגנון הזה, שדרה המותאמת לתפקידים אותם היא נדרשת למלא. מלמעלה בטופ יושבת הנהלה היושבת מול הבורד והיא מבינה בדיוק מה נדרש ממנה - להרוויח. להביא רווח כל רבעון ולגרום למחיר המניה להעלות עוד ועוד.
מתכנתים מצטיינים מקודמים להיות ראשי צוותים ולנהל אחרים. המצטיינים בניהול מקודמים לתפקידים אופרטיביים מול הלקוחות; המצטיינים עוברים לנהל את העסקים מול הלקוחות וכך בכל רמה ורמה יש מערכת שמסננת ומביאה את המתאימים ביותר לתפקיד הבא. אלה שנשארים הם אלה שמתאימים למערכת, מקדמים אותה, ובכל רמה מביאים לתוצאות הטובות ביותר.

אבל מה המחיר שמשלם אותו עובד? אתן כמה דוגמאות.

[כמה חודשים לאחר שהתחלתי לעבוד בחברה בארה"ב, התבקשתי לנסוע לסופ"ש לעשות איזו עבודה מיוחדת אצל לקוח במקסיקו-סיטי. למען האמת התרגשתי – הנה שולחים אותי, העובד החדש, לחו"ל על חשבון החברה! מעין חופשה חשבתי לעצמי אפילו שחששתי שעובדים שם כל הזמן. ממש התאכזבתי כשהודיעו לי בדקה התשעים שהלקוח דחה את העבודה ובסופו של דבר לא נסעתי למקסיקו. בכל אופן, סיקרן אותי לדעת איך משלמים על עבודה כזו של סוף שבוע מחוץ לבית. כששאלתי זאת את המנהל שלי – הוא פער זוג עיניים, הביט בי כלא מבין ואמר "הרי זה היה לצורך העבודה". גם אני הסתכלתי עליו כלא מבין "אבל זה היה בסופ"ש, על חשבון ימי המנוחה שלי". הוא לא התרשם, לא הבין, אלא בעצם הבין שאני עוד לא מבין איפה אני נמצא "זה צורך של העבודה ומשלמים לך כדי שתעשה את העבודה הנדרשת. אין תשלום נוסף עבור זה". בזה הסתיים הדיאלוג והתחיל תהליך ההפנמה שלי שאני במקום שונה].
בהזדמנות אחרת התבקשתי לטוס לאוסטרליה לקדם מכירה ללקוח והייתי צריך איתי עוד שלושה עובדים (כי גם בהי-טק יש אחד שיודע לקרוא, אחד לכתוב ואחד לדבר). באותו יום, כל השלושה היו איתי על המטוס לשבועיים בחו"ל. אז נכון שלישראלים רבים זה נשמע כיף, "שלחו אותי לחו"ל, טסים לחופשה". אבל תחשבו על זה – זה לא כל כך טריויאלי לעזוב ככה המשפחה לתקופה כזו. וכולם נוסעים כשצריך, כל הזמן, לכל מקום, בהתרעה הכי קצרה שיכולה להיות. אין סירובים, למעט כמובן אם אשתך צריכה ללדת באותו יום [וגם אז ינסו לשכנע אותך שהמשימה יותר חשובה].

עובד שלי ששהה שבוע בחו"ל לצרכי העבודה דיווח על 110 שעות עבודה באותו שבוע! זה אומר שכל יום הוא היה במשרד מ 8 בבקר עד 11-12 בלילה!

כיון ששיטת הדיווח על שעות העבודה היא שבועית, אין במערכת שום דרך לפצות את העובד, למשל לאפשר לו לקחת יום חופש בשבוע שלאחר מכן. זה כבר שבוע חדש, ואם הוא יחסר יום, יהיה עליו לדווח יום חופש!
[בכלל, עד לפני מספר שנים, כל הטיסות לחו"ל היו על חשבון שעות המנוחה של העובד. הוא היה עובד בארץ ביום ראשון, טס בלילה לניו-יורק, מגיע בצהריים ליעד ונוסע ישר למשרד, עובד עד הערב, עובד את יומי שלישי-רביעי-חמישי ובשישי עד הצהריים, טס לניו-יורק ועולה לטיסת הלילה לישראל, נוחת בשבת אחרי הצהריים ולמחרת , יום ראשון בבקר, מתייצב לעוד שבוע עבודה רגיל בארץ!]

תקופה מסויימת ניהלתי מרכז פיתוח בו ביו בעיקר עובדים הודיים ושלחנו אותם ללקוח באינודנזיה לתקופות של שלושה שבועות. הסתבר לי בבמשך שלושת השבועות האלה הם היו כל היום בעבודה, למעט שלוש שעות ביום בהם הלכן למלון להתקלח! אני, כמנהל "נאור" הוריתי לתת להם ערב אחד חופשי בשבוע ויום אחד חופשי בסוף השבוע. הרגשתי כמו המשחרר של העובדים בבתי החרושת באנגליה לפני מאתיים שנה. וזה במאה ה 21!

יש לנו מפעל בארה"ב שהעובדים בו עובדים כ 65 שעות שבועיות באופן קבוע, לאורך שנה. המנהל של יחידה עיסקית זו מאד התקדם בחברה, כי הוא מאד רווחי. הוא זוכה רק לתשבוחות ולקידומים.
[אותי זה מזעזע, אבל יותר מזעזע זה שזה לא מפריע לאף אחד אחר במערכת].

מאיפה המוטיבציה הזו של העובדים? למה הם מוכנים לעבוד כל כך הרבה? [העובדים מרגישים שהם חייבים זאת לחברה, שמשלמים להם על זה! הרי הם מקבלים תנאים מצויינים]. יש רוח יחידה כמו ביחידות עילית בצבא שגורמות לחיילים שלהם להסתער מול האויב ולחטוף כדור בראש. כך גם בהיי-טק, השלד הניהולי דוחף ומדרבן ובונה את המוטיבציה המדרשת. [וכמובן יש מנגנונים משוכללים של פרס ועונש, מקל וגזר שמובילים את העובדים לאן שצריך]

אך לא רק בכמות העבודה משלם העובד מחיר קשה.

הצטרפתי ל INC.COM  כי רציתי לעבוד בחו"ל ונשלחתי עם המשפחה לשלוש שנים לארה"ב. התנאים כללו כמובן ביטוח רפואי. והנה יום אחד מודיע לנו המנהל בהתלהבות (כי הכל נאמר בהתלהבות), שהחברה עורכת בדיקה פנימית כדי לחסוך בעלויות והנה נמצא שההוצאה על הביטוח הרפואי מאד גבוהה ואפשר לחסוך כסף במעבר לחברת ביטוח אחרת, והמעבר יתרחש בעוד כשבוע. להחליף חברת ביטוח זה כמו לעבור קופ"ח בארץ ממכבי לכללית או להפך. כלומר, רופא הילדים שטיפל בתינוקת שלך מאז הלידה – צריך להגיד לו שלום ולעבור לרופא אחר. אם אשתך בהריון – עוזבים את הרופא המטפל, את בית החולים ועוברים לאחרים. הכל מהיום למחר.

משפחה אחרת נשלחה לשלוש שנים לפרוייקט בניו-אורלאנס. לאחר כמה חודשים הלקוח החליו לצמצם את היקף הפרוייקט. הודיעו לבעל שמצאו לא מקום עבודה דומה בטורונטו. על המפה זה אולי נראה קרוב אבל מדובר ב 5 שעות טיסה, והנה משפחה מוצאת את עצמה כשאבא פתאום יוצא ביום שני לעבודה בחו"ל וחוזר בסוף השבוע.

תראו, העובד עומד לבד מול מנגנון אדיר, חברה משומנת, עשירה, מנהלים מנוסים, אנשי עסקים, עם עורכי דין. אין לו נציגות, לא ועד עובדים, לא משאבי אנוש שדואגת לא. מחלקת כח-אדם (שהפכה למשאבי אנוש) היא נציגת ההנהלה ועושה את המוטל עליה. היא מצטיינת בתהליכי פיטורים. המנהל הישיר משמש בעצם ככתובת היחידה לעובד, גם כמנהל, גם כנציג הועד שלך, גם כאיש כח האדם שלך, אבל הוא בעצם משמש כנציג ההנהלה ובפועל הוא יותר מחוייב אליה מאשר לעובד.

מה יעשה העובד הנמצא השליחות בחו"ל, יקום, יתפטר? (כמה הינהוני ראש וקריאות כן מהקהל). זה לא פשוט! הוא יילך ויקנה מחר 4-5 כרטיסי טיסה לארץ? אולי אין לו כסף לכך? יש לו חוזה שכירות לבית לשנה-שנתיים! הוא קנה מכונית או שתיים, אולי בתשלומים. הילדים בבית ספר! יש לו חוזה לשלוש שנים עם החברה. אולי הוא יפנה לעורך דין מקומי? איזה עורך דין אחריקאי מבין בזכויות עובד ישראלי הנמצא ברלוקציה בארה"ב? זה סינית בשבילו. בפועל – אף אחד לא חוזר! בולעים ונשארים!
בכלל, עובדי היי-טק לא עוזבים את מקום העבודה שלהם, ואם הם עוזבים זה בדרך כלל לחברת היי-טק אחרת עם תנאים עוד יותר מאתגרים.

בשלב מסויים INC.COM  הפכה מחברה פרטית לחברה שנסחרת בבורסה בניו-יורק. זה השפיע על התנהלות החברה, הן בהנהלה והן על העובדים. בעוד שבחברה פרטית אף אחד לא יודע מה היא מרוויחה, מה היא שווה, הרי חברה ציבורית מדווחת כל רבעון בבורסה, לא רק על התוצאות של הרבעון שעבר אלא גם על התוצאות הצפויות הרבעון הבא. שווי החברה מוצג יום-יום על ידי שווי המניה שלה.

תארו לכם מצב בו המנכ"ל מדווח שהרווחים הנאים שהיו לא ברבעון הנוכחי בסך 100 מיליון דולר, צפויים לעלות ברבעון הבא ל 110 מיליון $. שימו לב, לא מדובר בהכנסות, אלא ברווח נקי, כסף מזומן שיילך ויצטבר בקופה. מחיר המניה כמובן יעלה כי היא משקפת את הרווחים ואת הגידול העתידיים.
אם קורה ובמהלך הרבעון מתברר שהתחזיות לא היו מספיק מדוייקות, והרווח, לא חס וחלילה יקטן, לא חס וחלילה שהחברה תפסיד כסף, אלא הרווח יגדל קצת פחות ויהיה רק 102 מיליון דולר. עבור המנכ"ל זה מצב כמעט קטסטרופלי. מצד אחד, המניה יכולה ליפול בעיקבות אי עמידה ביעדים הרבעוניים גם ב 10-20%, כי ה"שוק", האנאליסטים ,יחשבו שאולי הלקוחות לא מרוצים, שיש משבר בענף, שההנהלה לא יודעת על מה היא מדברת, שהירידה תימשך גם בריבעונים הבאים, וכדו'. מבחינת בעלי החברה, נניח וערכה הוא 10 מיליארד דולר, הם צפויים להפסד של 1-2 מיליארד דולר בשווי החברה, בערך נכסיהם! כל זאת בגלל פיספוס פעוט בתחזית של חברה רווחית ביותר! הם מאד לא יאהבו להפסיד 2 מיליארד דולר. המנכ"ל מאד לא ירצה להסביר להם בישיבה הרבעונית למה הוא גרם להם להפסיד כזה סכום ענק. מה האמצעי היחידי שעומד למנכ"ל לצמצם ההפרש במהלך רבעון? אי אפשר להגדיל הכנסות כי זה מהלך של חודשים. אי אפשר לייעל את ייצור המוצרים – זה לוקח שנים. האמצעי היחידי זה לקצץ בהוצאות ולפטר עובדים! עובדים שהוא מן הסתם יצטרך שוב ברבעון הבא – הרי זו חברה מצליחה ומרוויחה. ואתה כמנהל מקבל פתק "נא לפטר 4.2% מהעובדים שלך תוך שבועיים", וכאן מחלקת משאבי אנשו מתגלה במלוא יעילותה – מארגנת רשימות עובדים, רשימות שכר, מכינה מראש את היועצים הפסיכולוגיים ,את האמבולנס, בודקת מדי יום ביומי שמכסת המפוטרים הולכת ומתמלאת בקצב הנכון...

[בנוסף לאובדן הערך של החברה, קיים גם הפחד מהמתחרה, הקפיטליסט האויב שרוצה לנצח אותך. כששווי החברה ירד מ 10 ל 8 מיליארד דולר, יותר קל לו לקנות אותך. אם במקרה באותו רבעון הוא עלה ב 20%, אז בכלל קל לו יותר לבלוע אותך כי בימינו כל הקניות הללו הן וירטואליות! לא משלמים יותר במזומנים! משלמים במניות. כמו במונופול! אם המניה שלו שווה עכשיו 12 ושלך רק 8, הוא יכול ביתר קלות לקנות את החברה שלך, לקחת ממנה מה שהוא רוצה ולהשליך את השאר – עובדים, מנהלים, מוצרים, בניינים, סניפים. המתחרה גם קנה נכסים טובים ושילם עליהם במניות שערכן עלה מעצמן בבורסה וגם חיסל מתחרה. זה טוב לאויב, אך איום קיומי לי – למנכ"ל].

ומה קורה מזוית הראיה של העובדים? כשחברה מונפקת בבורסה, חלק מהעובדים מקבלים מניות ו/או אופציות. אופציה, זו הזכות לקנות מניה בעוד מספר שנים (וכך משמרים את העובד לאורך הזמן), במחיר שלה היום. נניח מחיר היום של 20$. אם עוד 4 שנים המחיר יהיה 30$, העובד ירויח 10$.
אבל עכשיו, לאחר שנה, נניח המניה נסחרת במחיר של 21$. עליה קלה נוספת במחירה, נניח של  5% המביאים אותה למחיר של 22$, משמעותם מבחינת העובד המחזיק אופציות, שהשווי שלהם עלה ב 100%! האופציה שנתנה לו רווח של 1$ עד היום, נותנת לו עכשיו רווח של 2$. אם היו לו 10,000 אופציות, הוא הרוויח באותו יום 10,000$. ואם היו לו 100,000 אופציות... אבל מה קורה כשהמנכ"ל מחמיץ את התחזית הרבעונית והמניה יורדת ב 10-20%? מ 22$ ל 20$. העובד איבד את כל כספו! כל מה שהיה לו, אם על הנייר או משהו שהוא היה יכול כבר לממש ירד לטימיון! עובדים הרוויחו או הפסידו כך בשבוע אחד יותר ממה שהיו מרוויחים בשנה משכר עבודתם, יותר ממה שהיו מרוויחים בכל תקופת עבודתם בחברה. חשבו איך מרגיש עובד שכך רואה לנגד עיניו סכומי כסף כאלה עולים ויורדים. הפכו את כולם לסוחרים בבורסה, לשחקנים בקזינו, למהמרים.

[יש גם עניין של תזמון שהופך את העסק למכונת מזל. עובד ותיק עשוי היה לקבל את האופציות שלו בתקופה של פריחה בבורסה, במחיר גבוה, והיום היא לא שווה דבר. עובד חדש, שנקלט בשיאו של משבר בבורסה, מקבל אופציות מאד זולות ויוצא לאחר שנתיים עם סכום נאה ביד... אמנם יש אפשרות לתהליכי תמחור מחדש של האופציות, אבל במקרה שלנו תשובת בעלי המניות הייתה "אנחנו השקענו מהוננו בחברה, לקחנו את כל הסיכון והנה הפסדנו הרבה כסף. מה פתאום העובדים, שלא סיכנו שום דבר, יהיו גם חסינים מפני הסיכונים של שוק ההון? מה פתאום שנתן להם רשת בטחון בצורת refinancing"]

מה יעשה העובד? הוא  בודאי רוצה לעזור למניה לעלות, הרי האופציות שלו יהיו שוות הרבה כסף. אבל מה הוא יכול לעשות? לעבוד יותר קשה? הוא כבר עובד 100 שעות בשבוע וטס לעל מקום בעולם! מה הוא ייעשה? נותר לו רק לעמוד מאחורי המנכ"ל ולהריע לכל מאמץ שזה עושה להשגת היעדים הכלכליים של החברה, כולל פיטורי עובדים! שייפטר כמה שצריך! כמה שיותר!! – העיקר שהמניה תעלה!
 

הרבה עובדים של INC.COM  הרוויחו הרבה כסף ממניות. יותר עובדים לא הרוויחו מכך כלום. הבעלים יצא עם מיליארד דולר! אני מעדיף ש 1000 עובדים ייצאו עם מיליון דולר אחד מאשר אחד עם מיליארד.

[בכלל נושא הפיטורים לא נתפס כמשהו מיוחד. ישנן חברות שמדי שנה, באופן קבוע, מפטרות אחוז מסויים מעובדיהם, אלה שקיבלו את הציונים הנמוכים ביותר על ידי מנהליהם. זה נקרא תהליך "טיוב". לכאורה, זה משמר את איכות העובדים ואת הרמה הגבוהה של החברה. אבל, הרי בכל חברה צריך מכל סוג - עובדים מצטיינים, עובדים טובים ועובדים בינוניים. אחרת מי ייעשה את המטלות היותר רוטיניות, היותר משעממות. זה לא שמגייסים עובדים גרועים לחברות האלו. כל עובד שנקלט עבר מסכת ארוכה וקשה של מבחני כניסה למועדון האקסלוסיבי הזה. אז מה קורה? משנה לשנה מקצצים מתחתיך עוד ועוד עובדים ובעצם מתקרבים אליך עד ששנה אחת אתה מוצא את עצמך בסכנת פיטורים ממשית. לא מספיק שתיהיה טוב, שתקבל ציון 80. אתה צריך לקבל יותר מהאחרים! מתפתחת תחרות רעה. להשיג, לדרוס את האחר, רק לא להיות בין האחרונים. לך תפתח סולידריות בין העובדים בתנאים אלה].

עובדי ההיי-טק ברובם חסרי מודעות פוליטית. הם לא חושבים למה (why) אני עובד בחברה זו. מה זה תורם ולמי? הם לא חושבים על כך שהחברה מרוויחה כל שנה 600 מיליון דולר שהולכים לבעלי ההון. הם לא חושבים שזו חברה שלא תורמת הרבה לרווחת העולם, מייצרת רק חשבונות טלפון (במקרה של INC.COM ) שנועדו להוציא כמה שיותר כסף מכם (הקהל) ולבלבל אתכם כמה שיותר. [הם לא מודעים לכך שאולי זכויותיהם כעובדים לא מכובדות, נרמסות, ושגם תנאי העבודה שהם מקבלים אינם מצדיקים כל דבר, כל פגיעה בהם, כל השפלה שהם נדרשים לשאת].

[הגלובליזציה רק החמירה את המצב מבחינת עובדים והמדינות. זה עשה רק טוב לחברות.
זה התחיל בכך שבקלות רבה, חברה התחילה להעביר את פעילותה העיסקית למדינות בהן מס החברות מאד קטן. אירלנד וקפריסין עם פחות מ 10% מס חברות זכו למרכזים משלהן על חשבון עבודה נוספת ישראל.
מדינות בהן עלות העבודה זולה כמו הודו או סין – העבודה עוברת לשם. מהנדס הודי עולה 1/3 מישראלי. עבודה מפוצלת בין הודו לישראל, עם המרחק הגדול, ההפרש בשעות, השפה השונות, הבדלי התרבויות - מביא לכך שהיעילות היא רק חצי מאשר אם כל העבודה הייתה מתבצעת כאן. אבל זה עדיין יותר זול! אם כי לא בהפרש כה גדול. אבל מנכ"ל INC.COM  הוא מנכ"ל של חברה גלובאלית והוא לא יכול לעמוד מול הבורד ולהסביר שעדיף להשאיר עוד 2,000 משרות בישראל כי זה מחזק את החברה, את הכלכלה, את יישובים. אם הוא יגיד דבר כזה הוא מייד יקבל בעיטה החוצה! את מי זה מעניין, בבורד, מה מצבה של ישראל? מה זה ישראל, איפה זה ישראל? תביא רווח, תביא רווחים! זה ורק זה חשוב. תעשה את זה בהודו, בסין, בזימבבוואה אם צריך.

וכך, לא רק שהמדינות בהן שכר העבודה הוא הגבוה יותר נפגעות, אלא המדינות עם החוקים הסוציאלים המתקדמים, עם ההגנות החזקות יותר על העובד ומקום עבודתו – הן הנפגעות!
על כן, כל המהלך הדמוקרטי, הסוציאל-דמוקרטי שהיה יכול להתפתח בעולם לאחר קריסת בריה"מ וגרורותיה – כל זה נעצר ונעלם. כלנו נפגעים, קורבן לתאוות רדיפת ההון הקפיטליסיטית.

[מאיפה מתחילה הבעיה? מכך שנתנו לחתולים לשמור על השמנת! ההצלחה של אנשי העסקים, הבנקאים, הסוחרים, אנשי הכספים, גאוני ההשקעות, הצלחה שהביאה להצלחה טכנולוגית וכלכלית עצומה (ואין להתעלם מהצלחה זו, צריך לשמר אותה), גרמו לכך שהחברה האנושית הפקידה/הפקירה בידיהם גם את המושכות המדיניים (הון-שלטון), אך יותר גרוע מכך, את המושכות על קביעת האידאלים והערכים. במקום שאנחנו, העם, החברה, הפרלמנטים, נקבע מי ראוי לשכר גבוה – המורה בתיכון למשל, שכנעו אותנו שהדרך הנכונה להחליט זה לתת לשוק לקבוע. ואסור להתערב בכך! ועל כן זה בסדר שביל גייטס הרוויח 50 מיליארד דולר ואסור לנגוע בזה! מותר לכל מנהל בנק להרוויח מיליונים כי הוא משחק בכסף בעוד מורה, רופא, עובד סוציאלי יקבל שכר קטנטן מהקופה הציבורית המדולדלת. קופה ציבורית שהיא תמיד לא מספיקה לרופא, למורה, כי אסור לקחת עוד מעשירי תבל. הקופה הציבורית ריקה בעוד קופתם הולכת ותופחת. הפקרנו את עצמנו בידם, את ערכינו ואת משאבינו ואת הוננו!

הייתי מקריב היום ועכשיו את ביל גייטס ומחלק את הונו ל 50,000,000 (מיליון) משפחות עניות באפריקה ואסיה ומוציא בכך אל מעל קו העוני כ 200-300 מיליון אנשים!]

ומצד שני – אין לנו חזון חליפי! העולם מורכב, הוא אינו שחור לבן. הקפיטליזם הוא לא רע. הקומוניזם הוא לא רע. צריך לקחת את הטוב משני העולמות וליצור משהו טוב יותר. הבעיה שמשהו מורכב הוא גם מסובך, וקשה להציג אותו, להסביר אותו להוביל אליו. חסר היום החזון האלטרנטיבי שאליו רוצים להוביל! (פונה לדב חנין שהזכיר בדבריו את העבודה על החזון, ואל הקהל המכיל אקדמאים רבים). מה כל כך קשה להגדיר את החזון? כל כך הרבה אקדמאים, כל כך הרבה חוקרים ולא מצליחים להגדיר לנו את החזון!?

חזון צריך להיות פשוט אך ברור ואז אפשר להתקדם אליו, צעד אחר צעד. חזון, משהו בסגנון "כל אחד לפי צרכיו, כל אחד לפי יכולתו" (הקהל צוחק).

כדי להוביל קדימה צריך חזון וצריך מנהיגות. הרבה יותר קל להנהיג לכיוון קפיטליסטי ולקוות להרוויח מיליארד. קל להרגיש מהפכן, צ'ה גוורה ולהלחם על החזון המרקביבטי. קשה להנהיג בהתלהבות לחזון מורכב, מאוזן של דרך הביניים. צריך לכך מנהיגים מתאימים.

במה הייתי מתחיל מחר. הייתי קורא לדב חנין לעזוב את מפלגתו ולהקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית שתזכה כמו בתל-אביב ב 35% מהקולות (תשואות של הקהל).

ואז נתקדם צעד-צעד לקראת הגשמת החזון החדש.