החוק כביתם של החלשים

© כל הזכויות שמורות ל"ידיד מרכזי זכויות בקהילה" (ע"ר)

Proudly built on  Wix by the Wix Monster בניית אתרים בוויקס

לקבלת מידע על מרכזי הזכויות וימי קבלת קהל התקשרו 1-700-500-313

החוק כביתם של החלשים

במובנים רבים, "חנויות הזכויות" של עמותת "ידיד" עוצבו כהתרסה וכתגובת נגד לעיצוב משרדי עורכי הדין הרגילים. תהליך העיצוב, שארך זמן רב, כלל התבוננות ובחינת עיצוב משרדי עורכי הדין, מחקר תחושות לקוחותיהם והסקת מסקנות מכך. אבל בל נקדים מאוחר למוקדם. קודם לכל הערה מקדימה הכרחית על מה זו בכלל "עמותת ידיד"?

 

"ידיד" הוקמה בשנת 1997 כדי להעצים אוכלוסיות משוללות זכויות ולעודד את השתלבותן בחברת החוק הדמוקרטית. לצורך זאת הוקמה רשת של "חנויות זכויות", הפזורות בעיירות ובשכונות המאופיינות בריכוז גבוה של אוכלוסיות נזקקות, ואשר פתוחות חמישה ימים בשבוע (כיום יש תשע חנויות כאלה: באופקים, שדרות, אשקלון, אשדוד, דרום תל אביב, חיפה, נצרת עלית, עפולה, וקריית שמונה). כל "חנות זכויות" מעניקה לפונים אליה חינם אין כסף מידע בנוגע לזכויות חברתיות ולזכאויות סוציאליות וכן סיוע במימוש אותן זכויות וזכאויות. הסיוע מתבטא בהפניה לגורם אחר שיכול לעזור, בפניות לרשויות שונות, במילוי טפסים ובניסוח מכתבים, כתבי תביעה וכתבי הגנה. במקרים נדירים ניתן גם ייצוג משפטי בערכאות השונות. מזכיר משהו? … אתם צודקים! במידה רבה מנסה כל "חנות זכויות" לחקות את עורך הדין הפרטי הצמוד לבעל ההון, אשר בודק עבורו את זכויותיו ומסייע לו לשמור עליהן. זו בדיוק הייתה הכוונה.

 

לכשהוקמה המחלקה המשפטית של העמותה, ניסינו לבדוק עד כמה באמת נעזרים אזרחים מהשכבות משוללות הזכויות בשירותי עורכי הדין "הרגילים". שלא במפתיע, גילינו שאחוז מזערי מבין קבוצות המיקוד שפנינו אליהן, הגיע יותר מפעם אחת לעורכי הדין הרגילים. הסיבה העיקרית הייתה כסף. יותר מדויק לומר: מחסור בכסף. לאותן אוכלוסיות נדמה היה שכל פניה לעורך דין, גם אם היא רק לצורך בירור ראשוני, עולה ממון רב. ממון שאינו בנמצא. לכן מראש ויתרו אותם אזרחים על אופציה זו, ובכך ויתרו למעשה על פניה למערכת המשפט כולה. העובדה שבמציאות יש לא מעט עורכי דין שנותנים יעוץ ראשוני חינם אין כסף לא הייתה ידועה להם. אבל היו סיבות נוספות. שתיים מהן רלבנטיות לרשימה זו: נגישות והרגשת ניכור. להלן יובהרו הדברים האחרונים.

 

מיקום ונגישות

משרדי עורכי הדין לא היו נגישים לאוכלוסיות משוללות הזכויות לא רק בשל מרחקם הרב מאזורי הריכוז של אותן אוכלוסיות. גם אלו שיכלו להגיע לתל אביב, התקשו להגיע למשרדי עורכי הדין. מרביתם ממוקמים באזורי משרדים, שם אין חניה או שהאחרונה עולה ממון רב. "בשבילי הנסיעה לתל אביב, החניה הרצחנית שם, ההמתנה לעורך דין והחזרה זה מבצע שלוקח יום שלם". כך במילים מדויקות אלה, תיארה חברה בקבוצת מיקוד בבת-ים, את חווית ההגעה למשרד עורך דין בתל אביב. והיא מבת-ים, להזכירכם, לא ממש עיר ספר. במילים ברורות יותר, עבור אותן אוכלוסיות אין מה לדבר בכלל על "קפיצה" למשרד עורך הדין להתייעצות קלה.

 

התפיסה שליוותה אותנו הייתה שעורכי הדין, שליחי החוק, צריכים להיות נגישים לכל אזרח בדיוק כמו רופא המשפחה בקופת החולים השכונתית. אפשר לקפוץ אפילו בשביל דבר קטן, אפילו "רק כדי להיות משוכנעים במה שאנחנו יודעים…". לכן מוקמו "חנויות הזכויות" בתוך מרכזי מסחר עממיים ולא בבנייני משרדים. לכן גם עוצבו המרכזים כחנויות רגילות. באופן זה, האדם הפשוט שמגיע למרכז מסחרי קונה בסופרמרקט, עובר לקנות תרופות בבית המרקחת וקופץ "לקנות" (חינם אין כסף, כאמור) ידע משפטי וסיוע משפטי בחנות הזכויות. לא מדובר במבצע "שלוקח יום שלם", אין צורך בלבוש חגיגי או בערמת מצלצלים לחניה. מדובר במעשה יומיומי, בדיוק כמי שאתה קופץ לבית המרקחת.

 

עיצוב הפנים

במחקרים שערכנו חזרה שוב ושוב תחושת הלחץ של המשתתפים מרגע שנכנסו למשרדי עורכי הדין. העיצוב המהודר, השיש וריהוט המהגוני משרים אוירה של יוקרה אך גם של יוקר. "מהרגע שאתה נכנס אתה כאילו שומע את המטבעות זורמים מהכיס שלך אל הרצפה כמו בקזינו" העיד אחד ממשתפי קבוצת המיקוד. עומס התיקים שמונחים תדיר על שולחן עורך הדין (ומבחינת עורכי דין רבים כל המרבה הרי זה משובח…) מלמד על העבודה הרבה שיש לאותו עורך דין, אבל משדר במקביל שזמנו של עורך הדין מולו אתה יושב יקר. יקר מאוד. "אז קדימה דבר בקצרה ופטור אותי מהטורח לראות אותך ואת בעייתך הזניחה, מהר ככל האפשר". לא מעט משתתפים העידו שהם חשו שהם פשוט מבזבזים את זמנו של עורך הדין, מה שהלחיץ ובלבל אותם .

 

את הלחץ הזה ביקשנו להסיר. לכן חנויות הזכויות מעוצבות באופן ידידותי לנכנסים אליהן. התמונות על הקיר, הכורסאות והריהוט כולו משדרים פשטות ונועם. בכל חנות יש פינת קפה שהפונים יכולים להתכבד בו. חינם, למותר לציין. בחלק מהחנויות יש פינת משחקים לילדים, שם יכולים ילדי הפונים לשחק בזמן שהוריהם מקבלים סיוע. לחלל ההמתנה יש תפקיד בתפיסת העולם של "ידיד": הפונים יושבים שם האחד לצד השני בעודם ממתינים לתורם ואז רואה העולה החדש מרוסיה שגם לתושב הותיק יוצא מרוקו יש בעיות שדומות לאלה שלו. באותו זמן משחקים ילדיהם באותה פינת משחק, והשיחה מתפתחת . כך נבנית סולידאריות בין חלשים.

 

גם החדרים שבהם מקבלים עורכי הדין והסייעים המשפטיים קהל מעוצבים בדרך שונה ממשרדי עורכי הדין. ראשית, מרבית הדלתות שקופות (להבדיל מדלתות העץ המרופדות הנהוגות בחדרי עורכי דין רבים). זאת במתכוון כדי להסיר את המסתורין מתהליך עבודתו של עורך הדין ולקרב אותו לעם. כל אחד יכול להציץ ולראות שזו עבודה כמו כל עבודה אחרת, לא מסתורית יותר ולא מתוחכמת יותר ממה שעושה כל בעל ידע מקצועי אחר (הצורך בדלת ובחלל סגור בכל זאת נבע מכורך החיסיון, כמובן).

 

גם החדר עצמו שונה. שולחן עורך הדין רחב הידיים, שחוצץ בין הלקוח לבין עורך הדין, סולק. כעמותה הדוגלת ברעיון ההעצמה (לפיו אנו עוזרים לפונים לעזור לעצמם ובצורה ציורית מספקים להם לא רק דגים אלא גם חכות) מדובר בחיץ לא נדרש בין הידע והכלים המשפטיים לבין הצרכן. תפיסת ההעצמה יוצאת נגד חיץ זה שכן לפיה חיוני שהידע לא יישאר אצל עורך הדין המתווך אלא יועבר ללקוח. כך שלהבא יוכל אותו פונה לסייע לעצמו לבד בלי להידרש לעורך דין. לכן מרבית עורכי הדין שלנו יושבים בכורסאות לצד הפונים כאשר אין שולחן שחוצה ביניהם. צורת הישיבה והכורסאות משדרים לפונים שכאן יש להם אוזן קשבת לומר כל שעל ליבם בלי לחוש שהם מבזבזים זמן למישהו. חשוב להדגיש שמאחר ומדובר בחלשים שבחלשים, הסובלים מקשיי שפה והתנסחות, זו למעשה הדרך היחידה להבין את כל מכלול בעיותיהם. הניסיון שצברנו מלמד שאכן זו התחושה של הפונים ולכן הם שבים אלינו פעם אחרי פעם עם בעיות ושאלות חדשות.

 

גם צג המחשב, בשולחן שמונח לפני שניהם, לא פונה רק אל עורך הדין אלא גם לפונה. כך שהפונה עוקב אחרי החיפוש במאגרים המשפטיים במקביל לעורך הדין ורואה בעיניו את מעשיו של עורך הדין (שמסביר לו במילים פשוטות מה הוא עושה). בדרך סמלית זו, לוקחים הפונים חלק בעבודה המשפטית ולא מסתפקים רק בשטיחת הבעיה ובהמתנה למזור שיביא המושיע בגלימה השחורה.

 

השילוב של מיקום חנויות הזכויות ושל מאפייני עיצוב החוץ והפנים שלהן הוא ההופך את מושגי החוק והמשפט ממותג יקר ומאיים, הנגיש רק למתי מעט, למשהו עממי וידידותי. אלבר קאמי כתב פעם שהאדם הוא קודם כל נוף ביתו. בבסיס שבבסיס הוא מורכב ממה שספג בביתו פנימה, ובסביבתו הקרובה אליו. עיצוב "חנויות הזכויות" של "ידיד" בדרך שתוארה נובע משאיפתנו שהחוק יהפוך גם לחלק מנוף ביתם של החלשים ולא ייוותר חלק מהנוף הבלעדי הנשקף מדירות הגג המפוארות של שליחיו, עורכי הדין. 

 

המאמר נכתב ופורסם בשנת 1998 במגזין "עורך הדין"

שתפו
Please reload