מחלתך הקשה אינה מצדיקה את בקשתך לקבל דיור ציבורי

© כל הזכויות שמורות ל"ידיד מרכזי זכויות בקהילה" (ע"ר)

Proudly built on  Wix by the Wix Monster בניית אתרים בוויקס

לקבלת מידע על מרכזי הזכויות וימי קבלת קהל התקשרו 1-700-500-313

מחלתך הקשה אינה מצדיקה את בקשתך לקבל דיור ציבורי

29/05/2015

מחלתך הקשה אינה מצדיקה את ב�...

 

רן מלמד

מילנה לא הצליחה לעמוד בשכר הדירה. בקשתה לקבלת דיור ציבורי עקב מחלת הסרטן הקשה שתקפה אותה לא שכנעה את משרד השיכון

ביום חמישי בצהריים הגיעה ההודעה של אורלי, מנהלת מרכז "ידיד" בירושלים. "עצובה מאד לעדכן שמילנה (שם בדוי)  נפטרה... לצערי הרב ללא שקיבלה סיוע ממשרד השיכון. שיהיו לנו רק בשורות טובות, אורלי".

 

בהתחלה ניסיתי להזכר במי מדובר. דפדפתי במיילים כדי לנסות ולהצמיד את פרטיה של מילנה כפי שהועברו אליי בעבר. מצאתי. קראתי את הפנייה הנרגשת שהעברנו כבר לפני מספר חודשים למשרד השיכון ואז דמעות הציפו את עיני. אחרי הדמעות הגיע הכעס. כעס בגלל הכישלון לסייע למילנה לקבל סיוע בדיור ממשרד השיכון אבל יותר מזה כעס על מאבק ארוך שטרם הצלחנו בו, לגרום למשרדי הממשלה לקיים ועדות חריגים הפועלות באמת כדי לסייע לכל אלו שנופלים בין הכסאות. אחת מהן היתה מילנה. ובמקרה שלה נכשלנו. לא הספקנו לעזור. אולי היום, כשאני כותב את סיפורה, אולי בעקבותיו מישהו שם יתעורר.

 

בשנת 1996 עלתה מילנה (47) לישראל מרוסיה. בגפה היא התגוררה כמעט מהיום הראשון באחד היישובים סביב ירושלים. בתחילת שנות האלפיים התגלתה בגופה של מילנה מחלת הסרטן. היא הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשעור של 100 אחוז ואושרה לה קצבת שירותים מיוחדים בגובה של 175% לאור מצבה הרפואי והבריאותי הקשים.

 

מאז הגיעה לישראל התגוררה מילנה בדירות שכורות אך ככל שמצבה הרפואי התדרדר היא התקשתה לעמוד בתשלומי שכר הדירה הגבוהים וכן מהצורך לעבור בין דירות שכורות לעיתים תכופות דבר שגרם לה להוצאות כספיות כבדות וזאת בנוסף לטיפולים רפואיים ועזרה בהתנהלות היום יומית בהיקף חודשי של כ- 5,500 ש"ח.

 

לפני כשנתיים החליטה מילנה, בסיוע העובדת הסוציאלית שלה, להגיש בקשה לדיור ציבורי. "לפחות כך אוכל להשתחרר מהלחץ הכלכלי ולהקדיש את כל כולי להלחם במחלה הארורה אשר התפשטה בכל אברי גופה. הבקשה נדחתה על הסף. אינך עומדת בכללי הזכאות נכתב בה.

 

בחודש יולי הגישה מלינה בקשה נוספת לועדה העליונה האיזורית במשרד השיכון. למכתב הבקשה שהגישה למשרד השיכון צירפה את חוות דעתו של הרופא האונקולוגי שלה שכתב במפורש כי הוא ממליץ להעמיד לרשותה דיור ציבורי בקומת קרקע או בקומה נמוכה. גם רופאי קופת החולים, העובדת הסוציאלית מטעם קופת החולים והעובדת הסוציאלית של הרשות המקומית בה התגוררה, כולם צירפו מכתבים מנומקים ובהן בקשה אחת  - תנו למילנה דיור ציבורי.

 

המשמעות היתה ברורה וחד משמעית – בלי דיור ציבורי, בלי קורת גג קבועה וללא לחץ כלכלי, מילנה לא תצליח לעמוד במאבק הכלכך קשה שלה במחלת הסרטן שבחודש יולי 2014 כבר הוגדרה כשלב 4 של המחלה.

 

בסוף חודש יולי הגיעה תשובת משרד השיכון שבה נכתבו הדברים הבאים:

"החלטה: דחיית הבקשה מהסיבה אינה עונה למספר נפשות

נימוקי ההחלטה: למרות הנסיבות לא ניתן להיעתר לבקשה

ניתן לערער לועדה ציבורית

הועדה פועלת תחת משאבים מוגבלים ועליה לקבוע סדרי עדיפויות במתן סיוע באופן חריג".

 

מצבה של מילנה הלך והדרדר ובסוף חודש נובמבר היא הגיעה למרכז "ידיד" בירושלים כדי שנסייע בעדה להגיש את בקשת הערר לועדה הציבורית. באחד בדצמבר נשלחה הבקשה מגובה במסמכים וחוות דעת רפואיות המעידות על מצבה הבריאותי ההולך ומתדרדר של מילנה.

 

עד ה- 4 במאי 2015 לא נתקבלה כל תשובה ממשרד השיכון. האם הבקשה הלכה לאיבוד? האם לא הספיקו לדון בה? האם דנו ולא הספיקו לשלוח תשובה? אולי שלחו וזה כבר היה מאוחר מידי. הכל יכול להיות אבל העובדות היחידות הברורות הן שבמשך שנים ארוכות חיה כאן בתוך הקהילה שלנו אישה שעלתה לישראל כדי להקים כאן בית. היא לא ביקשה הרבה אך כשחלתה היא נזקקה לעזרה. לא עזרה גדולה. עזרה מהמדינה שהציעה לה לעזוב את מקום הולדתה ולהגיע למקום בו היהודים הקימו את מדינתם.

 

במשך שנים שאנחנו בעמותת "ידיד" מנהלים מאבק בלתי מתפשר נגד החלטות ועדות החריגים במשרדי הממשלה השונים ונגד החוסר בועדות שכאלה במשרדים אחרים. לא עובר חודש שבו אנו לא שבים ומערערים על החלטות לא מנומקות ולא מוסברות. מבקשים לקבל פרוטוקולים שיאפשרו הצצה לדרך קבלת ההחלטות ושיקול הדעת. שיקול הדעת שגרם לחברי הועדה הציבורית במשרד השיכון לקבוע כי למרות הנסיבות לא ניתן להיעתר לבקשתה של מילנה.

 

ההודעה על פטירתה לא מניחה לי. המחשבה שאולי, רק אולי, אם היתה מתקבלת תשובה חיובית. אם היה נמצא פתרון, אולי היה סיכוי, אפילו קלוש שמילנה היתה מוצאת כוחות להמשיך ולהאבק. אולי אפילו לנצח. לעולם לא נדע אבל דבר אחד ברור מבחינתי. מצוקה כלכלית וחוסר בטחון דיורי הם בהחלט גורמים המרוקנים את הגוף והנפש מהיכולת והרצון להילחם. התוצאה במקרה שלנו. מוות.

 

אני מבטיח לך מילנה שאני לא אפסיק להאבק כדי שהועדות העליונות והציבוריות, ועדות החריגים והועדות המיוחדות יפעלו אחרת. וכשזה יקרה אני אצעק כדי שכולם ישמעו שזה בגללך. שזה בשבילך.  

 

שתפו
Please reload