חוסר בתחבורה ציבורית נגישה וזמינה: חסם תעסוקתי

© כל הזכויות שמורות ל"ידיד מרכזי זכויות בקהילה" (ע"ר)

Proudly built on  Wix by the Wix Monster בניית אתרים בוויקס

לקבלת מידע על מרכזי הזכויות וימי קבלת קהל התקשרו 1-700-500-313

חוסר בתחבורה ציבורית נגישה וזמינה: חסם תעסוקתי

17/06/2015

שירות התעסוקה: חוסר בתחבורה ציבורית המונע להגיע למקום עבודה מרוחק אינו סיבה המונעת שלילת קצבת קיום מדורש עבודה.

 

בעיית התעסוקה בקרב הבדואים בנגב אינה חדשה. אבל מה קורה ששרות התעסוקה שולל את קצבת הקיום הבסיסית, קצבת הבטח ההכנסה מצעירה בדואית המתגוררת באחד מן היישובים הלא מוכרים בנגב רק בגלל שבכפרה אין תחבורה ציבורית שתאפשר לה להגיע לעבודה שהוצעה לה והנמצאת מרחק קילומטרים רבים ממקום מגוריה. לא מדובר רק בבעיית הבדואים בדרום. אלא בכל מקום יישוב הנמצא בפריפריה הישראלית ואשר קווי התחבורה הציבורית אינם זמינים מספיק ובכל זאת הסיפור שלפניכם ומה שהגיע אחריו מקומם.

 

זה בדיוק מה שקרה לערין (שם בדוי) אשר פנתה למרכז הזכויות של "ידיד" ברהט לאחר שפקידי שירות התעסוקה החליטו לרשום לה "סירוב" ולשלול לה את קצבת הבטחת ההכנסה שלה אחרי שהתברר כי מעסיק אליו נשלחה סירב לקבל אותה לעבודה כיון שהיא מתגוררת במקום מרוחק שאליו וממנו אין תחבורה ציבורית מסודרת ובוודאי שלא כזאת שמאפשרת לה להגיע בשעות הבוקר המוקדמות אל מקום העבודה ולחזור ממנו אחה"צ בצורה מסודרת לביתה.

 

כשנפגשה ערין עם מנהלת מרכז "ידיד" ברהט אלהם אל כמאלת ועם עו"ד יעל כהן-רימר מהמחלקה המשפטית (בתמונה) היא ציינה כי על מנת שתוכל להגיע לנקודת האיסוף של המפעל הממוקמת ברהט היא צריכה לצאת מביתה באישון לילה ולצעוד מרחק

 

רב בדרך לא סלולה ומסוכנת. עו"ד יעל כהן רימר הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על רישום הסירוב, במסגרתה נטען, בין היתר, כי רישום הסירוב מקום בו אין תחבורה ציבורית המאפשרות לדורשת העבודה להגיע למקום העבודה הינו בלתי סביר ובלתי ראוי. בתגובה לבקשה זו, שירות התעסוקה הסכים לבטל את רישום הסירוב, וערין קיבלה את הקצבה שנשללה ממנה. עם זאת, שירות התעסוקה ציין כי הוא מתנגד לעמדה לפיה העדר תחבורה ציבורית באזור הכפרים הלא מוכרים מהווה שיקול מוצדק לסירוב לעבודה.

 

בעקבות תשובה זו הגשה המחלקה המשפטית של עמותת "ידיד" באמצעות עו"ד נירה שלו בקשה לקיום דיון בסוגיה העקרונית וכן לפסיקת הוצאות נגד שירות התעסוקה. בבקשה זו, כתבה עו"ד שלו כי "אמנם החלטת שירות התעסוקה לבטל את הסירוב הינה ראויה מוצדקת, אלא שיש  מקום לדון בשאלה העקרונית העולה בנסיבות העניין באשר לרישום סירוב עבודה מקום בו אין תחבורה ציבורית המאפשרת לדורשת העבודה להגיע למקום העבודה. זאת, מאחר שמדובר בסוגיה עקרונית בעלת השפעה מכרעת על זכויות יסוד של דורשי עבודה המתגוררים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, ומאחר שיש בה להשפיע על הכרעות נוספות של המשיב במקרים של הצעות עבודה שאינן נגישות תחבורתית לדורשת העבודה."

 

"יצוין כי אין מדובר במקרה חד פעמי וכי במרכז הזכויות של עמותת ידיד ברהט  התקבלו מספר תלונות בעת האחרונה של דורשי ודורשות עבודה המתגוררים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב, אשר נרשם להם סירוב עבודה מקום בו לא יכלו להגיע למקום העבודה בשל העדר תחבורה ציבורית. על אף שכל מקרה מצריך בדיקה פרטנית, ציינו כי ראוי שבית הדין יתווה דרך ויקבע כללים אשר ינחו את פקידי שירות התעסוקה ואת וועדת הערר, במיוחד נוכח העובדה כי רבות מהתושבות אינן מודעות לזכותן להגיש ערעור או לא עושות זאת בשל חסמים שונים. בקשה זו נדחתה, לצערנו הרב,  בהחלטה של מספר שורות בודדות מבלי להתייחס לטענות עקרוניות אלו.

 

בעמותת "ידיד" אומרים כי הם ימשיכו ויעקבו אחרי התנהלות שירות התעסוקה לא רק אל מול דורשי העבודה מן החברה הבדואית אלא בכל מקום בארץ בו יש חוסר בנגישות לתחבורה ציבורית. נגישות שמונעת מאוכלוסיות מוחלשות להשתלב בשוק העבודה ובמקביל מאפשרת לגוף ממשלתי למנוע מהן את זכות הקיום המינימלית.

שתפו
Please reload