הפנים המגדריות של העוני - נייר עמדה מטעם עמותת “ידיד“

© כל הזכויות שמורות ל"ידיד מרכזי זכויות בקהילה" (ע"ר)

Proudly built on  Wix by the Wix Monster בניית אתרים בוויקס

לקבלת מידע על מרכזי הזכויות וימי קבלת קהל התקשרו 1-700-500-313

הפנים המגדריות של העוני - נייר עמדה מטעם עמותת "ידיד"

20/10/2015

הפנים המגדריות של העוני - ני...

 

במקום אחד יש שוויון בין גברים לנשים – באי מימוש זכויות 55% מהפונות למרכזי הזכויות של העמותה הן נשים. 47% מהן נשים עובדות. 74% השתכרו 5,000-8,000 ש"ח לחודש.

55% מכלל הפניות, בשנת 2014, למרכזי הזכויות של עמותת "ידיד" בבקשה לסיוע הם נשים, של רובן עובדות בגילאי 35-50. כך עולה מניתוח הנתונים שביצעה "ידיד"  לרגל יום ההזדהות עם אנשים החיים בעוני המצויין היום בכנסת מדובר על 11,785 נשים שהגיעו במטרה לקבל סיוע במיצוי זכויותיהם וזאת מתוך סה"כ של 21,491 פניות שהגיעו למרכזי הזכויות. 53% מתוך הנשים מובטלות ו47% הן נשים עובדות ברמות שכר שונות. מתוך כלל הנשים שהגיעו כ- 31% הן עולות חדשות והשאר ילידות הארץ. עוד עולה מניתוח הנתונים כי כ- 48% מתוך הפונות הינן גרושות/חד הוריות וכי השאר הינן בעלות משפחה, דבר המעיד על כך שבתחום מיצוי הזכויות הנשים מרגישות ביטחון גדול יותר לפנות ולבקש סיוע מאשר הגברים בתא המשפחתי.  

 

מהנתונים עולה נתון מעניין ולפיו בתחום הדיור יש רוב מוחלט של כ- 61 אחוזים לציבור הנשים שביקשו סיוע. 2,243 נשים מתוך 3,710 פניות.  עוד עולה כי 56% מהפונים עם בעיות כלכליות שהגיעו לטיפול משפטי או במערכת ההוצאה לפועל הן נשים. גם בתחום הביטוח הלאומי יש רוב לפונות ובסה"כ כ- 61%.  

 

מניתוח הפניות עולה כי 52% מהסובלות ממצוקה כלכלית וזקוקות לסיוע מתגוררות בישובי הדרום, בהם רהט, אשדוד, קרית מלאכי וקרית גת. 4,300 מהפונות שהן כ- 31% מסך הנשים שהגיעו למרכזי "ידיד", הגיעו מאיזור המרכז – גוש דן, תל מונד, פתח תקוה וירושלים ואילו כ- 17% מהנשים מתגורר באיזור הצפון.

 

הנתונים המעניינים המתפרסמים לראשונה הם בנושא רמת השכר של הפונות. כ- 74% מהפונות השתכרו בין 5000-8000 ש"ח לחודש.  כ- 19.5% מהנשים הגיעו למרכזי "ידיד" מהחברה הערבית והבדואית ובמיוחד למרכזים שברהט, נצרת ויישובים אליהם מגיע מרכז הזכויות הנייד – תמרה, סחנין, שפרעם וכפרים נוספים באיזור הגליל.

 

שלושה סיפורים שהם עולם ומלואו

אירנה- חד הורית ל- 3 קטינים, זכאית לדיור ציבורי, ה"ה, מקבלת סיוע בשכר דירה.

יום בהיר בחודש מרץ 2015 עם המעבר של עמידר למגער, הורידו לה חד צדדית ל- 1170 שח (במקום 2500).

אחרי כמה חודשים של נסיון לשרוד ולחכות בסבלנות כי אומרים לה שזה תיכף מגיע, הכסף נגמר והיה צריך לבחור- קורת גג או חשמל.  אז היא בחרה לשלם שכר דירה, וויתרה על החשמל.

אז היא הגיעה אלינו לראשונה וסיפרה שאין לה חשמל כמה ימים.

חב' חשמל כבר לא מדברת איתה יותר כי חזרו לה צ'קים והיא שרופה אצלהם. אז היינו צריכים לשקם אמון בחברת חשמל, להתעקש על פריסת תשלומים  במזומן כדי שיחזירו לה החשמל קודם כל, אחכ להעמיק בירור במגער ומשם לדאוג שתקבל את כל הכסף רטרואקטיבית

 

דבורה, בת 60. אמא של "ילד" בגיר. גבר גדול, בוגר בסוף שנות השלושים. לא מוכנה ללכת לגור בעיר אחרת רחוקה, אפילו שזה יציל אותה מעוני ויתן לה קורת גג בטוחה מעל הראש, כי הבן שלה, שבקושי שומר איתה על קשר, גר בסביבה, והיא מביאה לו מרק ואוכל, כי "הוא עובד קשה". אז זה הקשר היחיד שנותר לה אליו, והיא לא מוכנה לוותר עליו בשום מחיר, גם לא במחיר של מגורים במקום מפוקפק שאינו מתאים לאישה בגילה. לא עזרו כל השיחות שלי, כל הרעיונות , כל היצירתיות, ההגיון, הרגש. מתישהו ויתרתי.

 

רוחמה, בת 60+. אשת מכירות. גרושה שנים רבות. בפשיטת רגל. אין לה צקים כרטיס אשראי או כל אמצעי תשלום אחר שאשפר לשכור דירה בעזרתו. כונס הנכסים הרשמי מסרב להפחית לה את התשלום החודשי, שעומד על 1500 שח, משום שהיא "מבזבזת הרבה על דיור". היא גרה במלון דירות בת"א משום שאף בעל בית לא מוכן להשכיר לה דירה במצב כזה. מה שבימש לא מבין זה ששכר הדירה למלון הדירות (שמשולם במוזמן) כולל מים, חשמל, טלויזיה, ארנונה ואת כל ההוצאות שאנחנו משלמים מחוץ לשכר הדירה. והכי חשוב- היא מספרת שיש שם שכנים שמשאירים לה אוכל

 

שתפו
Please reload