גרים בציבורי - תערוכה אינטרנטית

© כל הזכויות שמורות ל"ידיד מרכזי זכויות בקהילה" (ע"ר)

Proudly built on  Wix by the Wix Monster בניית אתרים בוויקס

לקבלת מידע על מרכזי הזכויות וימי קבלת קהל התקשרו 1-700-500-313

גרים בציבורי - תערוכה אינטרנטית

19/07/2017

מצוקת הדיור הציבורי ידועה בוודאי לכל אחת ואחד מכם. הבעייה בתחזוקת המבנים, התיקונים שאינם מבוצעים או מבוצעים חלקית הם רק חלק מהתמונה הלא יפה עליה התריע בדוח האחרון שלו, מבקר המדינה. ועוד לא הגענו לדבר על תור הממתינים, על הבניינים ההרוסים למחצה, על השטחים הציבוריים מסביבם שלעיתים אף אינם ראויים אפילו לחיות מחמד. מולם יש לא מעט דירות שהדיירים הפכו ל"ארמון". כאלה שפשוט כיף לגור בהן.

 

במהלך השנים האחרונה ביקרנו אנוכי והצלם נעם רבקין פנטון אצל עשרות משפחות ישראליות המתגוררות בדירות הדיור הציבורי ברחבי הארץ.

היינו בשדרות ובאשדוד, בקרית גת ובירושלים, במגדל העמק ובכרמיאל, בעכו ובצפת.

רצינו לראות ולצלם איך חיים אנשים בדיור הציבורי. האם באמת כל הדירות מטות ליפול. האם החיים נוראים כלכך או שאולי יש כאלה ויש כאלה. החלטנו להתמקד בעיקר בדירות שהדיירים שלהם הפכו אותם למפלט. יש אומרים לארמון, כדברי הפתגם האנגלי המפורסם. ביתו של האנגלי הוא מבצרו. מבצר ראוי למגורים. 

 

זה היה מסע מרתק. לא סיימנו אותו עדיין אבל אנחנו רוצים להתחיל ולשתף אתכם. כדי שתראו עד כמה קורת גג ראוייה עושה את ההבדל בין חיים במצוקה כלכלית לבין חיים המאפשרים מיצוי הפוטנציאל האישי.

בתערוכה שתמונה וסיפור אחד ממנה ישלח אליכם אחת לשבוע צילמנו אנשים שטוב להם, אנשים שקשה להם, משפחות שכואבות ואפילו כועסות. דבר אחד בטוח – עם מדיניות אחזקת דירות נאותה ועם אחריות של הדיירים אפשר להפוך גם את דירת הדיור הציבורי לבית.

 

 

 

גרים בציבורי מספר 1 – סבתא חביבה, שדרות.

חביבה קבסה המכונה גם סבתא חביבה, מתגוררת בשדרות משנת 1954, בבית קטן השייך לעמיגור. לחביבה 6 ילדים ו- 24 נכדים.

הבית הקטן ממוקם על מגרש ענקי לא רחוק ממרכז העיר והוא מוקף בעצי פרי. בשנת 2007 נפל קאסם בחצר הבית. סגן שר הביטחון אז, זאב בוים ז"ל הגיע לביקור. לאחר הביקור, כך סיפרו לי אנשי עמיגור בעיר, הוחלט על פרוייקט המיגון של שדרות ועוטף עזה.

סבתא חביבה היא אישה מדהימה. היא מתעוררת כל בוקר עוד לפני הנץ החמה ויוצאת להליכה בעיר. חוזרת בצהריים לארוחה של עוף ירקות מבושלים וסלט ומתנהלת לאיטה עד בוא הבוקר. היא מסתפקת במועט ובביתה הקטן מארחת מידי סוף שבוע חלק מנכדיה שמשפחותיהם מתגוררות גם הן בדירות הדיור הציבורי (דור שני ושלישי) ופשוט אין מספיק מקום בבית. 

גרים בציבורי מספר 2 – טובה נפתלי, עכו

את טובה נפתלי פגשתי מספר שבועות אחרי שעברה לדירתה החדשה והמשופצת בעיר עכו. מאבק קשה וארוך ניהלה טובה, בסיוע עמותת "ידיד"  מול משרד השיכון וחברת עמידר עד שזכתה לדירה  שכדי להשמישה למגורים נדרשו מאה אלף ש"ח. לא פחות והתוצאה לפניכם.

 

טובה, אם לשישה שתיים מהן חיילות, מצאה את עצמה מחוסרת כל. ביאושה הגדול היא פלשה לדירת עמידר וסולקה משם לאחר שנציגי החברה ניצלו את העובדה שבאחד הימים יצאה מהבית לעבודתה כעובדת נקיון בחצי משרה במשרדי הרבנות בעכו.

 

ביתה החיילת שגילתה שאפילו קורת הגג המינימלית והלא חוקית בה שהו היא ואמא ואחותה שהיתה אז בהריון בחודש השישי, נלקחה מהן, עלתה על אוטובוס לירושלים ונסעה להפגין מול משרד השיכון. בתחילה זה לא עזר אבל אט אט, הלחץ שהפעילה עמותת "ידיד" יחד עם קצת סיוע ציבורי עשו את שלהם וטובה עם ששת ילדיה זכו סוף סוף לקורת גג ראוייה.

 

טובה זכתה לדירה משופצת ומסודרת אך בהיותה מחוסרת רהיטים, היא נעזרה באנשי המגזר השלישי וקיבלה מקרר, מכונת כביסה, טלויזיה וריהוט לכל בני הבית. כי זה מה שאנחנו עושים. עוזרים אחד לשני.

 

 

גרים בציבורי מספר 3 – רחל ומישאל אשורי, ירושלים

בדירה קטנה בשכונת רמות בירושלים מתגוררים רחל ומישאל ושלושת ילדיהם. 17 שנה חיכו השניים עד שקיבלו את דירת עמידר. שאלתי את רחל, איך אפשר להצטופף חמש נפשות בדירה כה קטנה והיא צחקה בכאב וסיפרה כי כשביקשה מעמידר להחליף את הדירה הציעה לה הפקידה לעשות עוד כמה ילדים וכך תהייה זכאית לדירה גדולה יותר.  השכונה בה גרים מישאל ורחל היא שכונה שקטה. שכנים נחמדים. הבעייה, כך הם מספרים נעוצה ביחס שהם מקבלים מהחברה המשכנת. מישאל נכה, מסתייע בהליכון כדי להגיע ממקום למקום. למרות בקשותיו אפילו רמפה שאיתה יוכל לעלות את המדרגה הנמוכה לדירה המצוייה בקומת הקרקע לא סידרו. המרצפות בכניסה לבניין שבורות ובכל נסיון שלו לצאת מהבית הוא מסתכן בנפילה ופציעה.

לפני כארבע שנים קיבלו סוף סוף את הדירה המיוחלת. מאז הם מרגישים שמתייחסים אליהם בזלזול. "הברז נשבר חודש אחרי שנכנסו ובעמידר האשימו אותי שאני שברתי בכוונה", מספרת רחל.   "גם קר לנו נורא בחורף", היא מוסיפה, "אין חימום", ומי שמכיר את ירושלים יודע שבתי האבן אכן קר בהם מאד בחורף.

 

גרים בציבורי מספר 4 – ריבה וופצ'וק, אשדוד  

באשדוד, לא רחוק מהים, בבנין שידע ימים טובים יותר מתגוררת ריבה וופצ'וק שעלתה לארץ לפני 20 שנה ממולדובה. בתחילה, כמו רבים מהעולים מחבר המדינות היא התגוררה יחד עם אמה בדירה הקטנה השייכת לחברת עמיגור והמתוחזקת היטב. בעיר מתגורר גם אחיה שעלה איתה ובסביבתה הקרובה חברים רבים , סוג של קהילה.

"יש כאן אנשים טובים", אומרת ריבה. "אם אדם מתנהג לא יפה זה סימן שהוא פשוט אדם לא טוב. אני רוצה להגיד תודה למדינה שנתנה לנו מקום לגור. נתנה לנו קצבה לחיות, הקימה לנו בית כנסת ליד הבית. הכל טוב

 

גרים בציבורי מספר 5 – לילך ויעקב סויסה, שדרות 

בשנת 2006 נפצע יעקב סויסה מטיל ששוגר מעזה. מאז הוא יושב בכסא גלגלים. יחד איתו מתגוררת בדירת הדיור הציבורי של חברת עמיגור, אישתו לילך. הוא בן 46 היא בת 45 ויש להם שני ילדים. יעקב נולד בשדרות ולא עזב אותה מעולם, לילך, ילידת אשדוד, התאהבה באיש ועברה להתגוררה איתו בשדרות.

לילך שלומדת עבודה סוציאלית במסלול של עבודה קהילתית במכללת ספיר.  היא עיוורת. יותר נכון לקויית ראייה קשה. ההבדל הזה במילים משמעותי ביותר, לילך לא זכאית לתעודת עיוור ובשל כך היא פשוט לא מקבלת חלק גדול מהזכויות המגיעות לעוורים (זה עניין למאבק אחר). כחלק מפעילות הלימודים שלה היתה לילך ממקימי מז"ח – מרכז זכויות חברתיות בשדרות.

גם ליעקב הסטוריה מעניינת. הוא היה המציל קטוע הרגל הראשון בישראל, גם המתנדב הראשון של מד"א שסייע להציל חיים כשהוא מדדה על רגל אחת.

הדירה שבה הם מתגוררים היום בקצה הצפוני של שדרות עבר שיפוצים והנגשה מלאה. פעמיים. 

 

גרים בציבורי מספר 6 – רגינה פרץ, מגדל העמק 

 

בשנת 1979 עלתה רגינה פרץ, כיום בת 72,  לישראל מארגנטינה. מאז היא מתגוררת בדירת השיכון הציבורי הקטנה במגדל העמק. זו הדירה הראשונה אליה נכנסה כשהגיעה בתור עולה אלמנה יחד עם בנה היחיד, שלא התגורר איתה בדירה. היום הוא עובד כמהנדס תעשייה וניהול בחברה גדולה באפריקה.

 

לרגינה לא קל היום בדירת הדיור הציבורי הממוקמת בקומה השנייה בבנין. הירידה במדרגות קשה עליה והיא אף נעזרת במטפלת מספר שעות בשבוע.

 

כששאלתי אותה מה הכי חסר לה התשובה שלה היתה מהירה ביותר – תרבות. אין מספיק חיי תרבות בעיר הצפונית. בטח לא כאלה שמתאימים לאנשים בגילה, בטח לא כאלה שהגיעו כעולים מחו"ל וגדלו בארצות שבהן החיים התרבותיים העשירים היו חלק בלתי נפרד מחיי היום יום.

 

 

גרים בציבורי מספר 7 - תערוכה אינטרנטית  – גלית ודוד (שם בדוי), מגדל העמק

 

כבר 22 שנה שגלית ודלית (השם האמיתי שמור לבקשת בני הזוג אצלינו) ביחד. היא הגיעה מטבריה, הוא יליד מגדל העמק. 

 

יש להם בת גדולה, נשואה המתגוררת בנתיבות. איתם בדירת הדיור הציבורי של חברת עמיגור, מתגוררים עוד תשעה ילדים.

 

בשנת 2009 הם איבדו את ביתם לאחר שלא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתא. הקשיים החלו לאחר שדוד, שעבד בחברה ציבורית גדולה פוטר לאחר תקופה ארוכה בה לא עבד כתוצאה מניתוח בגבו. 

 

בני הזוג ניסו להגיע להסדר עם הבנק אך לא הצליחו להביא ערבים ונאלצו לוותר על ביתם. רק מילים קשות יש להם על עורך הדין שפינה אותם. "הוא החליף את הצילינדר כשלא היינו בבית וגרם לנו לישון ימים ארוכים במחסן. עם ילדים", הוא מספר. 

 

היום הם מתגוררים בבניין המורכב ברובו מדיירי הדיור הציבורי. חברת עמיגור חיברה שתי דירות כדי לספק להם מקום והשקיעה יותר ממאה אלף ש"ח כדי לשפץ ולהתאים את הדירה למגורים.

 

 

גרים בציבורי מספר 8 - לאה. ירושלים

 

עשרות שנים גרו לאה (65) ומשפחתה ביישוב ליד ירושלים. אז, לפני 23 שנים התפוצצה בריכת מי אגירה של מקורות והבית המשפחתי הוצף. לאה נאלצה לעבור להתגורר בירושלים בדירת הדיור הציבורי של חברת עמידר. מאז היא מנסה לשכנע את כל מי שמסכים לשמוע שהמדינה נצלה את ההזדמנות ובאמצעות חברת עמידר נישלה אותה מאדמתה. לא טענה מופרכת בימינו.

 

כיום חייה לאה בדירה קטנה בבניין ארוך ורב כניסות בשכונת קרית יובל בירושלים. איתה מתגוררים אחת מהבנות ובנה. ללאה טענה קשה אל המדינה. "הסטיגמה" שיצרו לדיירי הדיור הציבורי פגעה בילדים שלי", היא אומרת. אחת מהילדות שלי מחוננות אבל במקום לשלוח אותה ללמוד עם המחוננים שלחו אותה לבית ספר ברמה נמוכה".  

 

יותר מארבעים אלף ש"ח השקיע לאה בשיפוץ דירתה אבל זה לא מספיק. המרצפות פגומות, הדירה קטנה ועמוסה בחפצים. לא מעט טענות להתנהלות חברת עמידר, בעלת הנכס. בדירה הקטנה אין מקום לפרחים, לעציצים, לירוק. במקום זה השכנים למטה סידרו להם בכניסה לבניין גינה קטנה. הורידו למטה כורסא ישנה וכמה כסאות. "זו הגינה שלנו, של כולנו", היא אומרת.

 

גרים בציבורי - תערוכה אינטרנטית. תמונה מספר 9   – שגית קבסה, שדרות

 

שגית קבסה מתגוררת עם שני ילדיה, בני ה- 12 וה- 13 בדירה מטופחת של חברת עמיגור בעיר שדרות. כבר שבע שנים ששגית, נכדתה של חביבה קבסה גם היא דיירת הדיור הציבורי שסיפורה היה הראשון מבין תמונות התערוכה שלנו, מתגוררת בדירה באחד הרחובות השקטים של היישוב. במשך שנים מספר עבדה שגית בעמותת אנוש אך פוטרה בשל צמצומים. החלום שלה הוא לחזור ולעבוד עם ילדים. 

 

לשגית רק מילים חמות על חברת הדיור הציבורי המטפלת בה. "ארבע דירות הם הראו לי עד שמצאתי את זו שהסכמתי לגור בה", היא מספרת ובאותה נשימה ממש היא מבקשת שחברי הכנסת יתקנו סוף סוף את חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי וידאגו לכך שמערכת החשמל בדירה שלה תהייה חזקה ומשוכללת יותר, שיתקינו תריסים איכותיים יותר ושידאגו לדיירים שדירותיהם זקוקות לשיפוץ. 

 

שתפו
Please reload