זו המשמעות האמיתית של “להיות שם בשביל אחרים“ או - איך אפשר לנצח את הבירוקרטיה

© כל הזכויות שמורות ל"ידיד מרכזי זכויות בקהילה" (ע"ר)

Proudly built on  Wix by the Wix Monster בניית אתרים בוויקס

לקבלת מידע על מרכזי הזכויות וימי קבלת קהל התקשרו 1-700-500-313

זו המשמעות האמיתית של "להיות שם בשביל אחרים" או - איך אפשר לנצח את הבירוקרטיה

24/09/2017

לפני שנתיים הוא נכנס בדלת בפעם הראשונה. עו"ד צעיר וחדור מוטיבציה. התחיל את העבודה במרכז הזכויות של "ידיד" בירושלים כרכז פניות המשיך כמנהל המרכז ולאחר מכן כעו"ד קהילתי במחלקה המשפטית שלנו. עכשיו הוא עוזב והולך לנהל קליניקה

 

באוניברסיטת תל אביב. רגע לפני שאומרים שלום לעו"ד רון דרך, מקצוען וג´נטלמן אנחנו מביאים, כמו שופטי בית המשפט העליון בעת פרישתם, את התיק האחרון עליו הוא עבד ובו הוא הצליח, רצינו לכתוב מעל המשוער, אבל זה חלק מדרך החיים שלנו כאן ב"ידיד". ולפני הסיפור נגיד תודה לעו"ד מעולה ואדם מופלא. תודה רון.

 

הסיפור של אביאל (שם בדוי) כפי שנכתב ע"י עו"ד רון דרך.

לפני קצת מעל שנה הגיע אליי אביאל, כשעוד ניהלתי את מרכז הזכויות של "ידיד" בירושלים. בן 56, סובל מכל מיני בעיות אורתופדיות שמקשות עליו ללכת, לסחוב, להישאר יותר מכמה דקות באותה תנוחה וכן הלאה. גרוש, עם מספר ילדים (בוגרים), גר לבד. פונה ממקום מגוריו וחסר דיור.

 

מה שהפרטים הישבים האלה לא מספרים הם, שאביאל הוא אדם מקסים שלמרות כל הקשיים בחייו, והיו הרבה קשיים, החיוך לא יורד לו מהפנים. אדם חכם, סבלני, עם הומור מושחז ושאר רוח. אדם אופטימי עם אמונה וחיוניות. קשה לא להישבות בקסמו. ויש לו גם ידיים טובות. אביאל, לאחר שלל הצרות בחייו, הגיע למצב שבעשור האחרון הוא גר בחדרון מאולתר שהוא בנה בנישה שבחדר בלוני גז בבניין ציבורי. הוא הגיע אלינו אחרי שבית המשפט, לאחר מאבק משפטי (חסר סיכוי) ארוך, פסק כי עליו לפנות את המקום.

 

על הנייר אביאל לא היה זכאי לכלום ממשרד השיכון. לפני שנים, לאחר שעבר 2 תאונות דרכים בשנה, אוריאל שעד אז עבד כל חייו בעבודות כפיים למיניהן, הגיע למצב שהוא לא יכול להחזיק כלי עבודה ליותר מדקה והוא אמנם התחיל בהליכים מול ביטוח לאומי בזמנו כדי לקבל הכרה בנכות וגם בתאונת העבודה, אך הבירוקרטיה, בשילוב עם מצבו הנפשי בזמנו, ייאשו אותו והוא הפסיק את כל ההליכים מולם.

 

אנחנו עשינו, כמו תמיד, "תוכנית עבודה", חילקנו לדחוף יותר, דחוף פחות וכן הלאה, התחלנו לבוא בדברים במקביל עם ביטוח לאומי, רשויות הרווחה ומשרד השיכון. לא אלאה אתכם בכל מסכת הייסורים (שרובכן ככולכן מכירות ממקרים דומים) ובכל הקשיים בדרך, רק אומר שכשאני עובר על הפעולות שביצעתי ב"תיק" הזה, אני מבין שאין כמעט סיכוי שאדם פרטי מן השורה היה עומד במסכת הזו ולא מתייאש בדרך.  גם אני, אילו הייתי בנעליו של אביאל, לבדי, ספק רב אם הייתי מצליח לעמוד בתסכולים הרבים בדרך.

 

זהו אולי העוול הגדול ביותר. פעם אחר פעם אביאל הגיע למצב שהיה לכאורה סוף פסוק- זהו, אתה לא זכאי, אתה לא תקבל, מצב שרוב האנשים היו מקבלים בכניעה ומפסיקים להיאבק. אלא שאוריאל לא כרוב האנשים. אכן היו תקופות קשות שאני זוכר שאוריאל הגיע למרכז ירושלים ונראה כמו צל של עצמו, אך גם אז, אביאל המשיך לחייך, לצחוק על הכל ולהאמין שבסוף נגיע למטרה הנכספת- דירה. והוא לא היה לבד, אנחנו היינו שם יחד איתו. אורית, רחל, יובל, ואותי מצוות המרכז, וגם את שלומית ועמית, המתנדבים המחויבים והמקסימים ממרכז ירושלים.

 

כתבנו ודיברנו עם גורמים במשרד השיכון וביטוח לאומי עשרות אם לא מאות פעמים, הכנו מעל 10 בקשות ותביעות שונות ועוד מכתבים ומיילים רבים ללא לאות. כך, לאחר מאמצים רבים, אוריאל קיבל הכרה בנכותו מהביטוח לאומי, הפטר בהליך פשיטת רגל (בו לא ייצגנו אך סייענו לו בהגשת הדוחות, בתקשורת עם העו"ד מהסיוע ועוד), קיבל זכאות לסיוע בשכר דירה ולאחר מאבקים גם זכאות לדירה ושבוע שעבר הלא ייאמן קרה, אביאל קיבל מפתח לדירת קרקע ממשרד השיכון.

 

לפני כמה ימים לרחל ממרכז ירושלים ולי היתה הזכות להיות נוכחים בחנוכת הבית אליה הזמין אותנו. וכשאביאל קיבע את המזוזה במשקוף הבית, הוא קרן מאושר. אין סיפוק גדול מזה. 

 

למדתי המון בעבודה הזו, גם מבחינה מקצועית, גם מבחינה אנושית, גם על המדינה והחברה בה אנחנו חיים, על איך דברים עובדים וגם איך דברים לא עובדים והכי חשוב, זכיתי לעבוד פה עם נשים (בעיקר נשים) נפלאות, גם במרכז ירושלים, גם במטה, גם במרכזים האחרים איתם עבדתי, גם המתנדבים המקסימים. תודה רבה וישר כוח לכולכן/ם, הייתן/ם לי בית.

 

רון מתחיל דרך חדשה ואנחנו מאחלים לו בהצלחה ומצפים למחליף/ה שיצטרכו להכנס לנעליים גדולות באמת.

שתפו
Please reload