הבעל נעלם - ויותר מעשור שרחל וחמשת ילדיה לא זוכים לעזרה בדיור

© כל הזכויות שמורות ל"ידיד מרכזי זכויות בקהילה" (ע"ר)

Proudly built on  Wix by the Wix Monster בניית אתרים בוויקס

לקבלת מידע על מרכזי הזכויות וימי קבלת קהל התקשרו 1-700-500-313

הבעל נעלם - ויותר מעשור שרחל וחמשת ילדיה לא זוכים לעזרה בדיור

לפני 12 שנה נעלם בעלה של רחל אושמי, כשביקשה להתגרש בשל אלימות. מאז היא מצליחה בקושי לפרנס את ילדיה, ובגלל שהיא מקבלת מזונות מהביטוח הלאומי, אינה זכאית לדיור ציבורי: "אומרים לנשים לצאת לעבוד, אבל אז אנחנו מאבדות את הזכויות שלנו"

 

זה יותר מעשר שנים שהרבנות לא מצליחה לאתר את בעלה של רחל אושמי ולחייב אותו לתת לה גט. בינתיים היא מבקשת לתת קורת גג מסודרת לחמשת ילדיה, אך כמו הרבה נשים אחרות נדחתה על ידי משרד השיכון משום שהיא מקבלת מזונות מהביטוח הלאומי ולא הבטחת הכנסה. לדברי אושמי, "ביהדות בן אדם הוא עבד במשך שבע שנים ואז הוא משוחרר, אני במצב יותר גרוע מעבד".

אושמי, בת 46, תושבת בת ים במקור וכיום מתגוררת בחיפה. יותר מעשר שנים לא ראתה את בעלה, מאז שביקשה להתגרש ולקבל דמי מזונות. "כאילו נעלם מתחת לפני האדמה", אמרה אושמי. השניים התחתנו כדתיים, ולאורך כל התקופה שבה חיו יחד, לדבריה, הוא הפעיל אלימות פיזית ונפשית נגדה ונגד ילדיהם, עד שנשברה והחליטה שהיא לא מוכנה עוד לחיות כך.

 

לטענתה, ממשרד הרווחה היא לא קיבלה שום עזרה כדי להיחלץ מבעל המכה ולקבל קורת גג חדשה. לבסוף היא ברחה עם הילדים להוריה ובעלה הודיע לה כי אין לו כוונה לתת לה גט או דמי מזונות.

"התחתנו בתור דתיים, אני מגיעה מבית חילוני והוא מבית מסורתי, הייתה לי רבנית מדריכה לפני שהתחתנו, חיינו ביחד והבאנו חמישה ילדים", סיפרה אושמי. "בילד החמישי הוא הגיעה לנפילה נפשית, היו הרבה הרמות ידיים גם עליי וגם על הילדים, הגעתי למצב שהיינו אמורים להכניס אותו לטיפול פסיכיאטרי בגהה, פתאום הוא החליט שהוא מפסיק את הטיפול ואני נמצאת בכל המהלך הזה בסיכון".

אושמי הוסיפה כי "הגעתי למצב שאני לא אחיה עם הבן אדם הזה, לא מוכנה לסבול עוד אלימות ממנו, לא פיזית, לא נפשית ולא רוחנית. גרנו אז בבני ברק, הגעתי ליועצת נישואים-גירושים, היא אמרה לי לקחת את הרגליים וללכת ללשכת הרווחה. שם לא עזרו לי בכלל, אין עם מי לדבר. אני עם חמישה ילדים, אימא שלי אמרה לי לעזוב הכול ולבוא אליה הביתה עם הילדים: 'אם המדינה לא מוכנה לעזור בעצמה, אין ברירה אלא להוציא אתכם משם'.

 

"הגעתי לרבנות להגיש תביעה לגירושים וראיתי שהוא הגיש לפניי תביעה, הוא טען לשלום בית והתביעה נסגרה", הוסיפה. "אמרתי שאני רוצה גט ועכשיו. יחד עם עו"ד פתחנו תיק, הוא לא הגיע לרבנית אפילו לא פעם אחת. אני פתחתי במקביל מזונות לילדים בבית דין לענייני משפחה בתל אביב. לדיון הראשון הוא הגיע עם אימא שלו, הוא קיבל צו הרחקה ביד ומאז נעלמו עקבותיו. 12 שנים לא ראיתי אותו, שום דבר, כלום. הטלפון היחיד שקיבלתי זה לפני צו ההרחקה שאם אני לא אהיה שלו אני לא אהיה של אף אחד".

מאז, לדברי אושמי, הרשויות לא הצליחו לאתר אותו, לא החוקרים של הרבנות ולא רשויות המדינה. "מה אני צריכה לעשות עם חמישה ילדים? אני צריכה לחפש אותו? יש לי זמן לזה וגם לגדל חמישה ילדים?", אמרה. "החוקר של הרבנות לא עושה כלום, אומר שהם מקבלים אינדיקציות עליו באיחור ועד שהם מגיעים לשם לתפוס אותו הוא נעלם. כל מה שאומרים לי זה שיש מידע חם, עוברת תקופה מסוימת ואז אומרים לי שזה לא רלוונטי".

 

"איפה קורת הגג שלי ושל ילדיי?"

"אני לא מבינה את הטמטום שיש ברבנות, פעם היו משחררים נשים עגונות. אין לי חיים, אני מפחדת שאחד הילדים שלי ייתקל בו ברחוב, אין לו עכשיו צו הרחקה כי לא יודעים למי לתת", הוסיפה.

על הסירוב לבקשתה לקבל דיור ציבורי אמרה: "העיקר אומרים לנשים לצאת לעבוד, אבל אז אנחנו מאבדות את הזכויות שלנו, את זה הם לא אומרים. על פי הזכויות במדינת ישראל כל בן אדם זכאי שתהיה לו קורת גג, איפה קורת הגג שלי ושל הילדים שלי? לא מעניין אף אחד מה קורה למטה עם האזרח הקטן, לא מעניין מה קורה עם האנשים הפשוטים שאין להם אפילו את האוכל להגיש על לשולחן. אני לא יכולה לפרנס את המשפחה שלי בצורה ראויה כי אני צריכה להוריד שעות עבודה כדי לתת לילדים שלי קורת גג. כרגע אני גרה בשכירות ואני בקושי מסתדרת, זה ממש מהיד לפה. את העזרה אני מקבלת מאנשים זרים ולא מאיפה שאני צריכה לקבל".

 

"אל תשללו על הסף כל מי שמקבלת מזונות"

מדי שנה מאות אימהות חד-הוריות מסורבות זכאות בגלל סעיף זה ומי שמנהל מאבק בסוגיה זו מול המדינה היא עמותת ידיד. העמותה הגישה עתירה לעליון שנדחתה, וכעת מחכים לעתירה נוספת שהגישו בסיוע המשפטי במשרד המשפטים. "אין הבדל מבחינת סכום ההכנסה של המזונות והבטחת הכנסה, מדובר באותו סכום. אחד התנאים לקבלת דיור ציבורי הוא התנאי לקבלת הבטחה או השלמת הכנסה. לפני כמה שנים הגשנו עתירה בעניין זה, בעקבותיה המוסד לביטוח לאומי אמר - נאשר לנשים לעבור ממסלול של מזונות להבטחת הכנסה, ואז הן תהיינה זכאיות לדיור ציבורי, אבל זה לא באמת פותר את הבעיה, כי הן לא רוצות לבטל את מסלול המזונות שמאפשר לגבות מהבעל הפרשים, ולו משמעויות נוספות", אמרה עו"ד נירה שלו, מנהלת המחלקה המשפטית של ידיד. 

 

"אין הבדל מבחינת סכום ההכנסה של המזונות והבטחת הכנסה"

"לאחר מכן הגשנו עוד ערעור לעליון בעקבות תיק שנדחה, העליון דחה את הטענה שלנו וקבע ושאין כאן אפליה. הטענה שלנו אומרת: אל תשללו על הסף כל מי שמקבלת מזונות באופן אוטומטי, אלא לבדוק באופן ספציפי האם היא ממצה את פוטנציאל השתכרות שלה". בימים אלו מפעילה העמותה לחצים על משרד השיכון, ביטוח לאומי ורשות התעסוקה ושוקלת להגיש עתירה כדי שהרשויות יקצו פקידים שיוכלו לערוך את הבדיקה של מיצוי התעסוקה ספציפית לכל מי שעומדת בקריטריונים.

"משרד השיכון והבינוי צריך לעשות בדיקה פרטנית של העניין ולא לשלול אוטומטית את הזכאות", אומרת עו"ד שלו. "יש היום עתירה תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי של הסיוע המשפטי בנושא ממש דומה, לא מדובר בעניין של אישה אחת או שתיים, אלא בבעיה רוחבית של הרבה מאוד נשים של מי שמקבלת מזונות ולא הבטחת הכנסה כי זה נוגע אליה, כל אישה אוטומטית לא זכאית לדיור ציבורי, מדובר בסיפור עקרוני שנוגע להרבה מאוד נשים".

 

נשים עגונות ומסורבות גט חיות כאסירות"

רחל מיוצגת על ידי ארגון יד לאישה מבית רשת אור תורה סטון, ארגון שפועל לשחרור עגונות ומסורבות גט, באמצעות עו"ד תמר אודנברג. כחלק מהמאבק בעגינות ובסרבני גט יצאו בסוף השבוע האחרון כ-300 נשים נוספות המיוצגות על ידי הארגון, בהווה ובעבר, למסע "אשת המדבר", מסע מדברי בערבה לאורך 22 ק"מ שבו צעדו נשים למען נשים עגונות ומסורבות גט, למען העלאת המודעות לבעיית העגינות. המסע התקיים לקראת יום העגונה שמצוין מדי שנה בתענית אסתר ובסימן ציון 20 שנות פעילות של ארגון יד לאישה.

לדברי עו"ד אודנברג, "בעלים שמעגנים יעשו הכול כדי שלא יימצאו, ולכן הם בורחים ומתחבאים בארץ וגם בחו"ל, אפילו במקומות נידחים, העיקר שלא יצטרכו לתת גט. חלקם מנצלים את העובדה שברחו כדי להציב תנאים סחטניים למתן הגט ומקווים לייאש את האישה עד שתיכנע לתנאים שלהם. עלינו מוטלת החובה לסייע בכל דרך אפשרית ולמצוא אותם כדי לאפשר לנשים להמשיך בחייהן, כמובן ללא שתיכנענה לסחטנות. אחת הבעיות הכי קשות שמעמד העגונה הוא מעמד שקיים רק בבית הדין, אין סטטוס כזה ברשויות המדינה. הן צריכות להתמודד עם הבירוקרטיה הזאת ועם גידול הילדים, כי אין מעמד משפחתי מוכר מעבר לבית הדין".

פנינה עומר, מנכ"לית ארגון יד לאישה, הסבירה כי הארגון מטפל בכ-150 נשים בשנה, חלקן מוגדרות עגונות וחלקן מסורבות גט. "נשים עגונות ומסורבות גט חיות כאסירות בידי בעל שאינו מאפשר להם להמשיך בחייהן, למצוא זוגיות חדשה, להביא ילדים לעולם ולהינות מטעמו של החופש", אמרה. "אחת ממטרות המסע היא להעלות את המודעות למצבן, תוך גיוס כספים אשר יאפשר לנו לסייע למסורבות גט ועגונות לקבל את הגט המיוחל ולהמשיך בחייהן".

 

לקריאת הידיעה באתר וואלה לחצו כאן

  •  

  •  

     

     

     

     

     

     

     

     

שתפו
Please reload