החלטות (כאילו) חברתיות - שלא יעבדו עליכם...

© כל הזכויות שמורות ל"ידיד מרכזי זכויות בקהילה" (ע"ר)

Proudly built on  Wix by the Wix Monster בניית אתרים בוויקס

לקבלת מידע על מרכזי הזכויות וימי קבלת קהל התקשרו 1-700-500-313

החלטות (כאילו) חברתיות - שלא יעבדו עליכם...

רשות האכיפה והגבייה פרסמה החלטה של רשמת על השבת מטלטלין לחייבים, משפחה של 8 נפשות, אחרי שהיא אישרה פינוי שלהם, עיקול של המטלטלין, חייבה תשלום על אחסנה בשביל לשחרר ורק אחרי כל זה מסכימה עכשיו לשחרר כי הזוכה ויתר על מכירה שלהם.

 

זה לא שההחלטה מעצבנת כשלעצמה אלא השיווק שלה כהחלטה כזאת חברתית הוא שתמוה ואפילו מעצבן. זה שיש ציטוט יפה וחברתי בהתחלה וזה שמתייחסים לחייבים בסופה, לא הופך החלטה להחלטה "סופר חברתית" (כמו שגם שופט שמתחיל את הדיון בלהגיד כמה הוא חברתי, אבל בסוף נותן אישור לגבות מאישה חלק מחוב ארנונה של הגרוש שלה שהתעלל בה – לא יכול להתכסות באצטלה החברתית). יותר מזה, זה שאת ההחלטה הזו משווקים כגולת הכותרת של "חברתיות" בהוצל"פ, מעיד על התפיסה של המערכת שרואה עצמה קודם כל ולפני הכל כמערכת גבייה ואחראית על אינטרס הנושים.

מה בעצם כזה מעצבן?

  1. ההחלטה לא מגנה על זכויות של חייבים – לכל היותר מונעת עונש בלתי מידתי, בלתי יעיל ובלתי מוצדק נגדם. כל עורך דין יכול לדקלם מתוך שינה שאחד מעקרונות הבסיס של דיני הגבייה זה שהם לא נועדו להעניש את החייב אלא לגבות את החוב. מה הטעם בלהשמיד ציוד שהחייב צריך ורוצה אם הזוכה ויתר עליו? שום כלום. ענישה נטו. כל מה שההחלטה הזו עשתה זה ליישם את אחד העקרונות הכי בסיסיים של גבייה, לא צעד אחד יותר. זו צריכה להיות החלטה מתבקשת ולא איזו גולת כותרת של חברתיות.

  2. תגידו תודה – ההחלטה הזאת ובעיקר השיווק שלה כהחלטה חברתית מצטרפים לגישה הכל כך מוכרת של "אתם חייבים בהוצל"פ? אז קודם כל תגידו תודה. על מה? על עצם זה שמתייחסים אליכם, שנותנים לכם מענה ושעדיין רואים בכם בני אדם שמגיעות להם זכויות". (ככה זה, ובמאמר מוסגר, אני מודה לרוב אני משחקת את המשחק ואומרת את התודה ועושה פרצוף של וואי איזה מקסימים אתם וכמה טובי לב, כי אני לא מאמינה (וגם לא טובה) בלריב וגם כי בשורה התחתונה חשוב לי להשיג לפונה מה שמגיע לו כמה שיותר מהר). ובמקרה הזה, על מה יש להודות? על זה שלא השמידו את החפצים ובמקום זה החליטו לתת אותם לחייבים שכנראה נמצאים במצוקה אדירה וזה כל מה שנשאר להם?! לא תודה, לא חסד ולא נעליים – זו צריכה להיות זכות, זכות להתקיים בכבוד.

  3. הדברים שלא שנעלמו מההחלטה - בהחלטה הרשמת סוקרת את הההליכים והחלטות  ה"רגילות" שהיו לפניה  זה שפינו משפחה עם 8 נפשות (מה היה החוב שהצדיק את זה? היה להם ייצוג? יש להם פיתרון דיור?)  –- זה שהסכימו לפנות משפחה עם 8 נפשות זה שהסכימו בנוסףלפינוי לעקל את החפצים, בלי לבחון קודם האם יש בזה כדי תועלת – תכלס רק כדי להפעיל עוד לחץ ולהפוך את הטראומה לחזקה יותר (כי עיקול מטלטלין, כמו שאנחנו רואים פה, ורואים שוב ושוב, ויודעים היטב, זה בדר"כ אמצעי לחץ, ולא אמצעי גבייה), זה שאח"כ כשהם ביקשו את החפצים הרשמת התנתה את החזרתם בתשלום האחזקה והעיקול – תשלום שהם לא הצליחו לשלם...  אני מדמיינת את דרך החתחתים הזו , המגולמת במשפט הלאקוני והאדיש "החייבים הגישו מספר בקשות במסגרתן ביקשו כי יושבו להם המטלטלין מאחר והם זקוקים לדברים שנלקחו" - עד להחלטה הזו שסוף סוף, ורק כי עכשיו זה מפריע לזוכה , הרשמת מורה להשיב לחייבים את המטלטלין. אז, במשקפיים האלו קצת קשה לראות את החברתיות שבהחלטה.

 

לפני סיום - אחד החידושים המשמעותיים (ואפילו מרגשים) בחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי החדש (זה שיחליף את פקודת פשיטת הרגל) זה שינוי תפיסה – מבינים שבמציאות החיים היום, אנשים שלא מצליחים לפרוע את החובות שלהם זה בלתי נמנע. זה לא הופך אותם לרעים, או פושעים או בלתי מוסריים. זה האינטרס של כולנו כחברה לשמור על הזכויות שלהם, על הכבוד שלהם ולתת להם הזדמנות לשקם את המצב הכלכלי שלהם. אלא שלפי החוק החדש, כל החייבים עם חובות נמוכים (שזה ברוב הפעמים אוכלוסיות מעוטות הזדמנויות ולא בעלי החברות הגדולות) יצטרכו לנהל את ההליך שלהם בהוצאה לפועל. אני ממש מקווה שגם הם ידעו לשנות את התפיסה ואולי יש תקווה לזה (יש החלטות יפות של רשמים כדוגמא...) – אבל היא בהחלט לא בהחלטה הזאת.

 

הפוסט המקורי התפרסם בבלוג "מיומנה של עורכת דין קהילתית" לחצו כאן כדי לקרוא את המקור ולצפות בבלוג

שתפו
Please reload